בספר ״שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד״, סטיבן קובי מתאר הבחנה חשובה בין אנשים ריאקטיביים לאנשים פרואקטיביים. הבחנה זו אינה עוסקת באופי של אנשים, אלא באופן קבלת החלטות ובדרך שבה אנשים מתנהלים בתוך מציאות מורכבת.

אנשים "ריאקטיביים" הם אנשים שמגיבים לסביבה ומונעים מתוך הנסיבות והתנאים שבהם הם נמצאים. כאשר מזג האוויר נוח הם מרגישים טוב וכאשר מזג האוויר אינו נוח הדבר משפיע על עמדותיהם ועל הביצועים שלהם. הם מנהלים את חייהם לפי הגירויים החיצוניים, מתוך תחושה שאלה התנאים שנכפו עליהם, שאין להם ברירה אחרת וזה מה שנגזר עליהם.

לעומתם, אנשים "פרואקטיביים" נושאים עימם את מזג האוויר שלהם וזה לא משנה אם בחוץ השמש זורחת או שיורד גשם זלעפות. זה לא שהם אינם מושפעים גם הם מגירויים חיצוניים, אלא הם בוחרים כיצד להגיב לאותם גירויים. אנשים פרואקטיביים שואלים את עצמם מה דרך הפעולה שתוביל אותם לתוצאה הרצויה, גם כאשר התנאים אינם אידיאליים. הם מבינים שיש להם השפעה על הדרך שבה הם בוחרים לפעול, גם אם אין להם שליטה מלאה על מה שקורה סביבם.

ההבחנה הזו מקבלת משמעות עמוקה במיוחד כאשר מסתכלים עליה דרך עולמות הניהול והעסקים. בעלי עסקים ומנהלים פועלים בתוך מציאות של עומס, לחץ, חוסר ודאות וריבוי החלטות. השאלה אינה אם יש תנאים מאתגרים, אלא כיצד בוחרים לפעול בתוכם. באופן פרואקטיבי או באופן ריאקטיבי.